זה הולך להיות קצר.
מאז הנכות הקשה שקיבלה הלולאה for each של as, היה קשה לשכפל אובייקטים בדרך של drilldown עד למאפיין האחרון. שיטוטים העלו שיטה נחמדה וחדשה להעתקת אובייקטים. בבקשה:
private function cloneObject (sourceObject:Object):* {
var my_ba:ByteArray = new ByteArray();
my_ba.writeObject(source);
my_ba.position = 0;
return (my_ba.readObject());
}
אתם מוזמנים לקרא על ByteArray ומה בדיוק קורה בפונקציה החביבה הזו.
תבלו.
בואו, אני אבהיר לפני: מדובר על מפתחים ב-Builder עצמו ולא בפלאג-אין, אוקיי? סבבה.
יש כלי מאד נחמד ויעיל בפיתוח Java באקליפס והוא ה-View שנקרא Package Explorer. ה-View הזה יעיל מפני שאם יש error או code warning איפשהו בפרוייקט, ה"סימון" מבעבע למעלה עד לספרייה שמחזיקה את הפרוייקט עצמו, אבל מעבר לכך – נותן אינדיקציה לגבי errors אחרים שנגרמו כתוצאה משינוי בקובץ מסוים באותה צורה. מה שאנחנו נקבל בפועל הוא את עץ הפרוייקט מסומן היכן שיש error או code warning עד הספריות (packages) עצמן. תסכימו עמי, שזה הרבה יותר יעיל מאשר לחפש את ה-error בעץ לבד, או דרך ה-problems.
ברם, אליה וקוץ בה. לא הטמיעו את ה-view הזה ב-Builder. זו למעשה פונקציונאליות שבאה עם ה-development tool של ג'אווה. אז... מורידים את הכלי הזה והופ! יש לנו את ה-view הנוסף. חפשו אותו תחת window > other views > java > package explorer.
מקווה שיעשה לכם טוב בגבולות הסביר.
שבוע טוב.
יש כאלה. אני יודע שזה לא נפוץ, אבל יש כאלה – אנשים שמשתמשים במאק.
אני לא אתחיל פה בדיון של מה טוב או מה לא. אני יכול רק לומר שיש לכם סוף סוף Flex Builder. אני לא ממש יודע כמה זה עלול לעניין אתכם, אנשי התפוח, אבל ככה שתדעו... לפעמים יש חיים מחוץ לפוד.
תבלו.
למי שזוכר, או לא, בזמנו הוצאתי אפליקציה קטנה שמתקשרת ל-WS של MXNA ושולפת משם פוסטים של בלוגרים לפי נושא ושפה. הרעיון היה להבין איך פלקס עובדת מול WS ונסות ליישם זאת באפליקציה שתהיה גם יעילה למפתחים באשר הם, ולא תביא צרור מידע על פיזור ארגוני "נבטים-לחיים", או משהו בסגנון.
את האפליקציה המקורית תוכלו למצוא פה: MXNAPostsREader for flash player 9.
אם נתעלם רגע מהצבעים המזעזעים (היי, סאחבק עיוור גוונים) אפשר לראות שהאפליקציה מעט מקרטעת. השמישות בה לא ממש פאר היצירה ובתור אחד שמכיר "קצת" את ה-backend שלה, אני יכול לומר שהזרימה שלה לא לגמרי נכונה. יש קריאות ל-WS מ-MXML וגם קריאות מ-as, וזה לא ממש מאורגן ולכן לא ממש מתוחזק בקלות שלא נדבר על שדרוג.
עם הזמן נתקלתי במיקרו-אריכט' הנקראת cairngorm.
Cairngorm זו לא תוכנה, אלא יותר "דרך עבודה", אשר החבר'ה המוכשרים ב- Adobe Consulting פיתחו בכדי לענות על הרבה מכשולים שמפתחי RIA נתקלים בהם בעת פיתוח בפלקס. זהו אוסף של מחלקות שירות, ומחלקות-אב אשר יחד עם ארכיטקטורה נכונה על-פי משנתם הופכת כל אפליקציית RIA ליעילה יותר והרבה יותר קלה לתחזוק ושדרוג.
הנחתי לעצמי שהדרך הטובה ביותר להבין את cairngorm וכיצד היא פועלת הוא לבנות אפליקציה המשתמשת בשירותים שהיא מספקת. מה יותר מתאים מ-MXNAPostsReader? אם כן, לקחתי אותה ועשיתי לה מה שה"ברבור" עושה לצעירים מטומטמים: מייקאובר.
מה ש-Cairngorm בעצם אומרת זה מאוד פשוט: הארכיט' מגיעה מה-MVC OOD. מה שאומר שברמת העיקרון יש לנו את ה-view, את ה-control וה-model. מה שכן, מכיוון שאנחנו עוסקים בפלקס, התבנית הזו מקבלת טוויסט קטן, דבר המניב את המפרקים הבאים: View, control, Command, Model Locator, Services. אלה בעצם אבני הבניה המרכזיות כאשר המלט בניהן הם ה-Events של cairngorm, מחלקות דלגצייה עבור ה-Services, ו-ValueObjects עבור העברת מידע בין השכבות.
היריעה קצרה בכדי להסביר את Cairngorm עד תומו, ומניסיון, עד שלא ממש מטמיעים את ה"שיטה" פשוט לא מבינים אותה לגמרי. שורה תחתונה, האפליקציה הופכת למשהו הרבה יותר מסודר מבחינה לוגית, כך שבכל פעם שאני רוצה להוסיף "שירות" חדש, יש מספר צעדים פשוטים שאני כותב, ופוף! יש שירות חדש. מעבר המידע בין השכבות, יחד עם הכוח העצום של binding פשוט מאפשר גישה לנתונים בזמן אמת, כמעט מכל view הקשור ל-model מסוים. העדכונים ב-view נעשים בזמן-אמת בלי שום התערבות של סקריפט (כמעט כמו push בשרתים, בו המידע "נדחף" לקליינט בלי בקשה ספציפית ממנו).
בכל מקרה, הנה שני טיזרים קטנים. נותרו עוד כמה קטנות לסיום, אבל בינתיים האפליקציה עובדת יפה:
כפי שאתם רואים, יש טאבים למעלה שאחראיים על התצוגה. אלו שלושה חלקים: Main שבו המשתמש יוכל לבצע את כל התרחישים השיגרתיים, Search שבו אפשרויות החיפוש ו-Settings שבו המשתמש יכול לקנפג את האפליקצייה (כמו כמות הפוסטים שתוצג, באיזה נושא, איזו שפה וכו'...).
בתמונה השניה ניתן לראות שפתיחת הפוסט נעשית ב-popup. לפי cairngorm הייתי יכול לפתוח אותו בכל צורה ופשוט לקשר אותו ל-ValueObject של הפוסט הנבחר (שנמצא במודל של האפליקציה) ע"י binding פשוט.
בכל מקרה, ברגע שאסיים, אעלה את זה לרשת, תוכלו לשחק עם זה.
אם יש שאלות בנוגע, אני אשמח לענות.
חג שמח.
פשוט מאד – פלאגאין שנותן לקרא דרכו את ה-Output של פקודת trace הפנימית של ה-Flash IDE.
אני חושב שלא צריך להכביר במילים, זה יצמצם ויפשט עבורכם את הדיבוג.
אתם עדיין לא התקנתם?
נכנס ל-help של פלקס בכדי לגלות עוד על הטמעת itemRenderer בעזרת as, מעתיק ו... כלום. Errors רצים לי על המסך כמו חבורת אצנים מקמבודיה. לאחר חיפוש טיפה יותר מעמיק גיליתי את העמוד האינטרנטי הזה.
קראו נא יחד איתי את ההערות למטה, נסו לצחוק ולא לרצות לחמש עדה של צ'רקסים מסורסים למסע נקמה באנשי הדוקמנטציה של אדובה... אני עדיין מנסה.
יום טוב.
ישנם כמה נושאים שאפשר בקלות לתת להם את פרס "החיכיון הארוך ביותר" (כן, "חיכיון" = זמן ארוך בו מחכים). אחד מהם הוא ללא ספק נושא ה"מתי, לעזאזל, יהיה פלאש פלייר 9 ללינוקס?", שיושב יפה יחד עם "עברית כבר!" על המדף.
אני כתבתי על זה כבר מספר פעמים פה (נו, ראבק, אם זה באמת מעניין אתכם תחפשו...) וזה היה נראה כאילו יש הבטחות על גבי הבטחות ושום מעשה בסופן – ממש כמעט כמו העברית בפלאש.
אז הנה, בפלאשפרוורד האחרון, הוצג הפלאש פלייר התשיעי עבור מערכות לינוקס, כשעליו הריצו את האתר של "נייקי"... ממש מזכיר פרסומות סמויות בסרט "חזרה לעתיד".
לא מאמינים? הא לכם קישור לכמה נקודות מפתח בהרצאות שהובאו בכנס המכובד הזה, כשבינהן ניתן להבחין באחת קטנה שאומרת "לינוקס!".
איזה כיף נכון? אני משפריץ מסמרי-עשר מרב אושר. חבל שזה לא הגיע איזה... אממ... שנה לפני?!
תבלו.
אני יודע... אני מעדכן אחת למעבר כוכב השביט "עלי", אבל... לא סתם, באמת.
יש קצת לחץ בעבודה, ופלקס 2 מתקרבת כמו חתיכת הוריקן קת'רינה וחוץ מזה מיגרציה של האפליקציית MXNAPostsReader שלי, כדי שתממש את Cairngorm2 כהילכתו. לא משעמם לי, אם ננסח בעדינות.
בכל מקרה – ברגע שיהיה לי זמן להוציא את הראש מהמים לקחת נשימה ואולי גם איזה ביס מקונוס סושי (או סתם שווארמה) אני ארחיב ואדבר על הדברים שכמובן מעניינים אתכם אותו עניין ששימי תבורי מביע עבור פרקטאלים.
תחזיקו מעמד... יהיה סבאסיטו.
מה קורה, מעצבים עסוקים שכמותכם? מסתבר שאדובה מתעניינת בפידבק שלכם, לאחר שהעניקה לכם את פלאש 8 על פיצ'ריו המרתקים, היא רוצה לצ'פר אתכם גם בגרסה הבאה. לך תבין.
אז מה עושים? פשוט ניגשים לפה ורושמים מה חסר לכם. לא לא, אל תרשמו "בינה, הגיון ודעת" יש דברים שאפילו הצוות של פלאש לא יכולים לעשות.
אגב, גם באשר לנגן, אפשר לזרוק איזו מילה או שתיים, פה.
10 שנים עברו מאז התוכנה ההזויה הזו שציירה קווים ווקטוריים על מסך נישא הגיעה למה שהיא היום – פלטפורמה והאימא החורגת של פלקס.
כנפגשתי לראשונה עם פלאש זה היה בקורס webmasters. אני חושב שהאנימציה, ההחלקה של האובייקטים על המסך וה-loading פשוט שבו אותי מקליק ראשון. מאוחר יותר זה היה אסמיוסן עם ה"קליפת צב" שלו (שמאז השתפרה מעט) שפשוט הדביקו אותי לקיר, ממלמל "אני רוצה כזה... אני רוצה כזה".
השאר הסטוריה.
למה כל זה? כי דבר ראשון, צריך לברך ולאחל מזל טוב לפלאש, למרות היותה בת-סוררת למשפחה מפוצלת, מגיע לה זר פרחים. ושנית, בכדי לקרא את המאמר של ג'ון דוודל על ההסטוריה של פלאש, שאולי חלקכם לא מודעים לה.
סופ"ש רגוע.
שבו-נא ואספר לכם סיפור על כוסות רוח למתים וזריקות משכחי-כאבים לפגרים שיש שיכנו אותם CellRenderers.
במסגרת העבודה, הוטל עלי לפתח קומפוננטה אשר הייתה אמורה להשתמש ברינדור תאים ב-List מפני שזו הייתה הדרך הנכונה והפשוטה להשיג את התוצאה הרצויה. ישנם הרבה אזורים מפורזים בפלאש, ומכאן גם בפלקס, אך לדעתי אזור הדמדומים הגדול ביותר הוא ה- CellRenderer.
רק למען ההבהרה למי שעדיין לא חווה, ה-CellRenderer הוא למעשה קומפוננטה אשר אמורה לתפוס את המקום עבור תא רגיל ברשימה. לא רק זאת אלא בנוסף אמורה לרנדר את המידע של אותו התא בצורה שהדרישות קובעות, למשל: כל תא ברשימה יכיל chekbox וכדומה.
אין ספק שזהו כלי חזק מאד שנותן המון גמישות לקומפוננטה, ומכאן גם לאפליקציה בה היא מוצגת, אבל... בין זה ולבין לומר שהדבר הזה עובד יופי יופי... יש מרחק מרתון.
בואו נתחיל מהמתודה הכי חשובה של ה-CellRenderer, הלא היא setValue הידועה לשמצה. המתודה הזו נקראת בכל אינטרקציה עם התא. נפחת נפיחה ליד התא – בום! יש אינבוקציה. הזזת את הכוס קפה ליד המקלדת – יש אינבוקציה. עכשיו, במקום שגאוני אדובי יחלקו את האינטרקציה עם התא לחלקים מוגדרים כמו rollover, press וכיו"ב הם פשוט כתבו מתודה אחת – ואתה כבר תדאג שהכל יקרה בצורה נכונה, עם כל מיני Booleans שהופכים את הקוד שלך לחתיכת חריון-יונים של תלמיד חוג מחשבים, הקבצה ג'.
מעבר לכך – מתבצעים גם רינדורים לתאים שלא קיימים. כלומר, אם יש לך רק 4 תאים, אבל הרשימה נפרשת על יותר, פלקס ירנדר גם את השאר. אה... נכון... בבקשה לא לשכוח להתנות את הרינדור הגראפי ב"האם יש מידע לרנדר בכלל". כל כך יקר ולא יעיל.
אז הנה אני כבר יוצר לי את ה-CellRenderer שלי ונכנס, ראש-קדימה, אל הזוועתון שנקרא UIComponent Life cycle ובאותה נשימה – sizing. שהרי setValue ו-layoutChildren משחקים מחניים בניהם ומה שנוצר זה קקופוניה של callstack. כמו פרכוס של התא עד שהוא נרגע ואם אני פוקסיונר, אז גם המידע בו מוצג בצורה הנכונה.
פה בא לעזר-כנגדי פונקציות האינבלדיציה (זה נשמע כמו קפקאזית, נכון?... ). כל מתודות האינבלדציה האפשריות כמו invalidateLayout, invalidateSize, Invalidate הכל... הכל... פשוט עבודה בעיניים. ברמת העקרון – זה קורה. המתדות האלו באות לעדכן את הקומפוננטה אחרי פריים אחד, אבל לצערי בגלל המסירות של LayoutChildren והחברה שלו setValue – קול הענות החלושה נעלם בינות לדציבלים של הארכיטקטורה החיגרת הזו.
אחרי שהתא שלי נרגע, אחרי שדחפתי לו כמות מורפיום בינארי שיכולה לפיל שרתים, הגיעה השעה לבדוק את ה-sizing של כל הקומפוננטה. מה זה אומר? להתחיל לשחק איתה קצת, למתוח לכווץ... קצת להרוס.
מתיחה אחת וכל הקומפוננטה קיבלה צורה שיכולה לעלות על מגדל פעמון הקתדרלה בנוטרדאם ולצלצל. כאילו שום דבר לא מחזיק את התאים במקום, כל אחד מקבל מיקום ראנדומלי והכל נראה כמו מסיבת פול-מון בגואה.
"אז אתה יודע מה", אני אומר לעצמי בין קפה למאפה, "אולי אני בכלל אשתמש ב-dataGrid? הוא גם יכול להתאים תחת המצב הקשה".
עכשיו בואו... בואו בואו הטו אוזן – ל-List יש קטע שבא לעשות טוב, אבל מה, עושה רע. שנאמר כבר: הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות. ומכיוון שגם אנחנו עוסקים ב-dataGrid אז אנחנו עוסקים עדיין ב... ניחשתם נכונה – List. הקטע המרתיח הוא שמפתחי הקומפוננטות של פלאש/פלקס החליטו שמרנדרים רק מה שרואים, שזה נשמע אחלא וזה נשמע גדול, לא? בטח – אבל איך עושים את זה? או! זו השאלה. והתשובה אף יותר מפתיעה... אם גללתי מטה, הרשומה העליונה עפה משם ונדחפת למקום האחרון למטה, וההפך, אם אני גולל מעלה הרשומה העליונה עפה ונדחפת למקום האחרון למעלה. ואתם יודעים מה כל ה"קווה-קווה-דה-לה-אומה" הזה עושה בסוף? במילה אחת? "בלאגן שילד היפראקטיבי בחדר מלא לגו לא עושה". אוקיי, ניסיתי מילה אחת – לא יצא.
והנה, אני גולל מעלה ומטה ורואה איך הרשומות שלי מתערבבות כמו קלפים בידיו של עזרא טיסונה... פשוט וודו קורם עור וגידים אל מול עיני הממשתהות, וכמו תגלית אני מבין שעכשיו אני הוא ה- Voodoo Child.
באמת שאני מנסה לקצר את הסיפור הזה, אבל ראבק – זה לא היה קצר. ובכל הפורומים והמקורות שחיפשתי תמיד נתקלתי באותה תשובה – "ככה זה".
המקרה החריף והחריף עד שאמרתי שאין דרך אחרת וחייבים לתת פה איזה workaround מבאיש. משהו עם גודל תא וגריד hardcoded, ובגלל שאז הheader של הגריד נגלל אף הוא, אז הנה header שלי שעומד איתן. בקיצור גועל נפש.
למה אני מספר לכם את זה? שתי סיבות: האחת היא שאני חייב לפרוק וחבל על המסכים בעבודה ובבית. והשנייה היא שאני מאמין שבמוקדם ומאוחר אתם תתקלו בזה (מי שמפתח, לא המוזרים שאוהבים לקרא את השטויות שלי סתם) ואז אתם תזכרו, ולפחות אני ארגיש כי לא עמלי לשווא.
שיהיה שבוע של כיף כיף, רגוע ושלו.
לא, לא מדובר על הספר האחרון של עירית לינור, וגם לא על המאמר החדש של אודטה. גרוע מכך.
יודעים מה – מדוע שלא אתן לכם לקרא בעצמכם? בבקשה:
לעשות sizing ל-Text בפלקס 1.5
אין לי מילים. אולי תכתבו במקום: "כתבנו איזו מחלקה שאנחנו לא ממש יודעים איך היא עובדת", זה כבר יהיה הרבה יותר מכובד.
בעסקת הרכישה הגדולה שנעשתה בארץ, ענקית-התוכנה (שזה שם הייטקי ל"חברה שעושה ים כסף מקוד") HP רכשה את מרקיורי. הנה תקראו.
עכשיו, יום כהרגלו זה היה מעניין אותי כמו מירוץ אלפקות בסהרה-עילית, ברם אני עובד במרקיורי... או שמא אני אמור לומר עכשיו שאני עובד ב-HP? אז אני מניח שזה נוגע לי איכשהו : ). בכל אופן, אני לא ממש יודע אם זה טוב או אם זה רע (כמאמר השיר) מה שאני יודע הוא שיש כאן איזו קומפוננטה שסוחטת ממני חיים דקה אחר דקה. HP או לא, פלקס 1.5 זו היציאה הכי הזויה אחרי Windows ME.
מוקיון (ז): ליצן, לץ, מופיע בקרקס, שעשוען... מיקרוסופט.
כאילו שזה בא כרעם ביום בהיר, מפתיע לשמוע שספארקל תצא בסביבות 2007-2008. מפתיע? לא ממש. היה אמור לצאת ב-2006. אז היה.
לכתבה
אז הפלייר 9 דופק לכם דברים כמו שחקן פורנו מנוסה, אז... ? תפסיקו לבכות, הבכירים באדובה מודעים לרב (טוב, אולי רק לחלק) הבעיות והמציאו לכם מסמך עם כל הפאלטות שלהם. שנאמר: "אם כבר לפשל, אז לפחות שיהיה תיעוד".
עכשיו, עד שיעשו עם זה משהו זה כבר דבר אחר. בד"כ צוות הפיתוח של הנגן זריז למדי. מה שכן, יש להם הרבה דברים לעבוד עליהם אז שיהיה בהצלחה ושמחות.
למסמך.
קולין ("קודדתי as שאתם שיחקתם במובייל מעל הלול") מוק הוציא סקירה די ממצה של קורות פלאש ופלקס בשנתיים האחרונות. מהיציאה של פלאש 7 עד לפרה-הוצאה של פלאש 9 ( גרסאת האלפא הצולעת, אם יורשה לי).
כהרגלו, המאמר כתוב ישר ולעניין, ואני בהחלט ממליץ להעיף עליו איזה "ווישט" של מבט. יש גם קישורים לכל המוצרים. שווה.
הנה, למשל, מונח שאני אאמץ בחום עבור מעצבי פלאש שחוטאים מעט בקוד: timeline scripters. נכון שזה נשמע כמו קללה? לא...? טוב נו, זה אמור להיות.
: )
המאמר.
ומה חשבנו, רפי-שכל ותמימים שכמותינו? שפלקס יעבור בלי איזו קריסה או שתיים? בולוקס.
אז מסתבר, שמי שהוריד את פלקס 2 וניסה לדבג גילה שהנגן החדש לא תומך דיבוג. לא מבינים עדיין על מה אני מדבר? הא לכם קישור.
רשימות התפוצה נפקקו כמו כבישי לטרון בוואטרס ומיד אדובי יצאו בתיקון זריז לעניין – אותו תוכלו למצוא פה. פשוט להוריד גרסה מעודכנת. לכל אלו שמורידים את פלקס היום, אל חשש, הנגן המעודכן כבר נכלל.
שבוע טוב, בריאות ורוגע.
בשעה טובה (ומוצלחת?) מקרודובי משחררים את פלקס 2.0 וכמובן את ה-release של הפלייר התשיעי, הלא הוא Flash Player 9. הנה מה שיש עד כה:
ראשית, יש לנו SDK חינם, שאומר בסופו של יום, שאם אנחנו רוצים לפתח עם Notepad ולקמפל, אנחנו יכולים. חינם, לא חצי-חינם, חינם.
שנית, מחירו של ה-builder ירד פלאים. מאז פלקס 1.5 (שמחירו, אם זכרוני אינו מטעני היה 1000$ לרשיון) המחיר ירד ל-499$ לרשיון שזה שם את המוצר יפה יפה ליד תוכנות אחרות (של אדובי).
Flex Data Services זה נחמד, זה יפה. למרות שפלקס יודעת להתמודד לבד עם websevices וכיו"ב, המוצר-שרת הזה עושה את החיים הרבה יותר קלים... גירסאת ה-express היא חינאמית. השאר נעות בין 6000$ ל-20000$ למעבד.
קצת מבאס לשמוע שאת קומפוננטות ה-charting תמחרו. הן עולות עכשיו 299$ (יש מוזרים שיקראו לזה 300$) ואם קונים את זה כחבילה עם ה-builder מקבלים הנחה של 50$ (יש!... איזה מזל).
ואחרון אחרון חביב – הפלייר. יאללא! רוצו תורידו אותו.
אחרי נפילת החומה בברלין, החליטו לאונד צ'סייר ורוג'ר וואטרס להעלות מופע ענק בשטח מפורז בגרמניה, שמטרתו להרים קרן עבור נזקקים. אני מאמין שהייתי אז בכיתה ז', ופינק-פלויד היו רק "עוד לבנה בחומה" עבורי. כולם דיברו על המופע הזה כדבר הכי גראנדיוסי שהופק אי-פעם (אפילו יואב קוטנר אמר...), ובדיוק אבא שלי קנה וידאו – איזה ניצול טכנולוגיה יכול להיות יותר טוב מלהקליט את המופע?
מעט ידעתי, שהשיר המפורסם (שאז לקח את המצעד הלועזי כשיר העשור) הוא רק חלק קטן ומינורי ביצירה שלמה של הבחור הזה... זה שהולך שם עם משקפי-שמש ומנצח על מוסיקאים וקהל של יותר ממאתיים-אלף נפשות.
את האקורד הראשון שלי בגיטרה למדתי ממנו. לחיצת pause בוידאו החדש, בשיר "Mother", והנה G.
הקלטת הזו יושבת אצלי על מדף, פה לימני, עד היום.
זו לא הייתה שאלה בכלל אם אני אמור להגיע למופע או לא. אנשים שלא שוחחתי עמם שנים שלחו לי הודעות של "תהנה במופע" זה היה ברור בדיוק כמו עבריינים עם כיפה-לבנה ביום כיפור. אני הולך להיות שם, ולא רק זאת אלא פנים אל מול פנים כמו שפוליקר אומר. עבור יום שכזה לוקחים חופש.
נחתי במתחם בשעה 16:00. לא כמו שרי הריסון, המחפשת בנבכי מוחה הנבוב "מי זה פינק?", שהגיעה במסוק, לא פחות. אלא ברכב שלי, שלמד על גלגליו "4X4 בשדה חומוס" – מהו. באתי מוכן לגרוע מכל, ידעתי שהארגון ודאי יהיה קלוקל כמו כל אירוע שמפיקים ישראלים עומדים מאחוריו. ידעתי שדרכי הגישה תהיינה נוראיות, ידעתי שיהיו מלא קינדרלך שלא יודעים את יוסף, אבל... לא נורא. זה רוג'ר וואטרס.
שער 2, ואני בפנים. יש כבר די הרבה אנשים, ואני מתחיל לעשות חושבים איך אני מגיע ל"ראש בראש" מול האגדה. התחלתי פוסע בין האנשים שכבר פרסו שמיכות וכסאות, כאילו אנחנו בפאקינג וודסטוק, אולם משהו בדריכה התכופה על ראשים של בנות 15 חשופות חזה ואיגנורנטיות-מוסיקאלית הבהיר לי שאולי זו לא הדרך הנכונה להגיע אל האור, וכמו שחקן מונדיאל מיומן, הבנתי שאם אתה לא נבחרת ברזיל - הדרך היחידה לפרוץ הגנה ולשים גול תבוא מהאגפים.
בטקטיקה לא פשוטה הצלחתי להשתחל אל בינות הנופשים, ולעמוד מאחורי אדם, שנראה כאילו הוא מחפש עדיין את המנגלים של המימונה האחרונה. זה היה ברור שלא יעבור הרבה זמן עד שאחת מהאופציות תקרה:
1. השלפוחית שלו תכניע אותו.
2. החברים שלו, שכנראה ימצאו את המנגל, יקראו לו לנפנף.
בשני המקרים, הוא כבר לא יהיה שם, ועבדכם הנאמן יתפוס את מקומו. והנה חבריו הניאדרטלים קוראים לו, ואני מוצא עצמי בשורה הראשונה, בטני צמודה אל הגדר המפרידה בין הקהל לבמה.
אני בשורה הראשונה.
לקצר במעט, אלו היו קרוב לחמש שעות של עמידה רצופה, בהן נאלצתי לסבול להקה ישמעאלית מסלסלת את ביאת המשיח, את מיכה שטרית מנסה למצוא את הקול האבוד שלו ודיויד ברוזה שצריך להינעל ב"שלוותה" מאחורי סורג ובריח. הוא שבר אותי סופית עם כל ה"יהיה טוב" שלו ו"באנו לכאן...". בנאדם – זו לא מצדה ואין מאחורייך שקיעה. יש כאן שישים-אלף איש שמחכים בקוצר רוח שיקרע לך מיתר ובדרך ישסף את גרונך המתפקע מקולות היחמור שהוא מוציא. רד מהבמה, חתיכת מעיק!
שוקי וייס לא פראייר של אף אחד. ואם לא הגיעו כל האנשים הוא לא יתחיל את ההופעה. שטויות... נחכה עוד חצי שעה על הרגלים שהפכו מזמן לתותבות חסרות תחושה, מה קרה?
מימין איזו דובה מנסה להידחף וחבר שלה טוען בסבר פנים מבין ש"הנה המסך העגול הזה", משמאל זוג מנהל את הריב השבועי שלו. "הנה המסך העגול הזה"?! הלא הוא מדבר על המסך היחיד בתבל שיש לו שם: Mr. Screen. הייתכן ואני נמצא בקדמת הבמה עם בורים? ושני המוקיונים שמגופפים פה לצידי, מה נראה לכם? שזו הופעה של שלמה ארצי? שלומי סרנגה? אגדת רוק הולכת לעלות על הבמה, ואתם בודקים שקדים?!
אחרי ששמענו שוב ושוב את אותם שירים של ניל יאנג (הידוע יותר בכיניו, "המטאטא ההפוך") זה קרה...
כאן אני עוצר ומנסה לעלות עם הדימויים הכי מתאימים לתחושה אותה חוויתי, ופשוט לא מסוגל. היה ברור לי כמו "שניים ושניים" שהמופע יתחיל עם "in the flash", אבל הפירוטכניקה שקפצה לי מול הפנים, הבאסים שדחקו אותי אחור, רוג'ר וואטרס העומד מולי... העתיקו את נשימתי ממני. כל העת שיננתי במוחי – זה וואטרס על הבמה, זה וואטרס על הבמה. הידיים למעלה, וכל מילה נצעקת ממני.
השיר השני הותיר אותי נבוך, מאחר ורק אני מחאתי כפיים וצעקתי. set the controls for the heart of the sun הוא אחת היצירות שיותר מזוהות עם וואטרס משחר פינק פלויד. מסתבר שרק אני חושב כך, לפחות לפי המבטים שכל בכסילים סביבי נתנו בי. וואטרס לוחש למיקרופון את המילים, ואני נזכר בהופעה בפומפיי, אותה גם העמסתי על קלטת. והנה סיד בארט עולה על המסכים, ומר וואטרס מטייל על הבמה ומבקר אותנו, מנגן ומחליף מבטים.
בינתיים כל הקבוצה מקדימה הפכה לחברים מהגיבוש. כולם באקסטזה, צורחים, שרים, מרימים ידיים... אין, אין מילים.
וואטרס מתחיל לזיין את השכל על ביירות, ואני מוצא את הזמן בכדי לאגור כוחות ולהתעמר עם "שומר הגדר" החנון ששמו לנו מול הפנים, שהרי מי שעומד אחורה לא מודע לחביות המים שמונחות קדימה לנוחיותם של המקדימים ואני מבקש ממנו כוס מים ואומר לו שממש באסה שהוא מסתכל עלינו במקום על המופע. והנה וואטרס עושה "מממממההה" לקהל, כאילו מדמה את כל הראשים האלו לעדר כבשים, והרי אי-אפשר להאשים אותו. הרי כל הקונספט של החומה נולד מהסלידה שלו מהופעות אצטדיונים... אז... מה הוא למעשה עושה כאן? יותר מדי שאלות שאני משאיר להפסקה שלפני ה- dark side.
החצי השני היה החצי השני. לא מפתיע, לא מעל המצופה. אני חושב שהביצוע שהיה בהופעה הרבה יותר טוב מהביצוע ששיירי "פינק פלויד" עושים. אמרו שהיו פלייבקים, אבל בתור אחד שראה את השפתיים של וואטרס, הכל קשקוש. הגיטריסט השני (לא מר סנואי וואיט), שר חלק והקלידן שאר חלק. עשו עבודה לגמרי לא רעה, למרות הפישול העדין ב- us and them. גם היה נחמד לראות את וואטרס מתעצבן על האיש סאונד בשל הפידבקים במקרופון כשסיפר על ביירות. אולי הוא לא יודע שפה, כאשר לא רוצים לשמוע משהו, מנתקים אפילו את המקרופון לראש-הממשלה.
היו את אלו שהלכו אחרי דפיקות הלב הסוגרות. אם אני עומד כבר 8 שעות, אני יכול לעמוד להדרן – ומעודי לא שמעתי שאון כזה כמו שהיה ברגע שהלהקה חזרה לבמה. אני לא אוהב את השיר “another brick in the wall”, אבל צרחתי כמו משוגע. גם את השאר אני לא ממש מחבב: Vera זה קטע מאעפן ו- Bring the boys הוא אומלל, אבל שרתי יחד איתו ועם עוד שישים אלף מאחורי. Comfortably numb היה מה שהוא אמור להיות.
זו ההופעה הכי מרגשת שהייתי בה. זו סגירת מעגל מדהימה עבורי.
שלוש שעות לאחר מכן, אני עדיין מחפש את הרכב. הרגליים שלי כבר לא נושאות אותי, והשדה פודרת-חומוס הזה רק מעצים את החוויה. בסוף מצאתי אותו ונרדמתי על הכיסא עד שהשמש עלתה וחשפה כבישים מיותמים. כל הדרך עד לירושלים, אני עדיין מעכל את האירוע.
כנראה שלא סיימתי עדיין...
אני יודע, אני יודע... אני מעדכן אחת לליקוי-לבנה, אבל אני באמת משתדל והמורה לטבע אמרה שיש בי את הפוטנציאל, אז עוד קצת סבלנות.
מסתבר שהיו המון באגים בפלייר 9. צוות פיתוח הנגן מודיע שהם ממש (אבל ממש) קרובים לתאריך release סופי, אבל בינתיים לא מוכנים להתחייב על דבר חוץ מעל הגרסה הנוכחית שהוציאו זה עתה, הנושאת את השם: 9.0 r2.
תכלס, מדובר בתיקון של באגים קריטיים, לא מעבר לפי הבנתי. אפשר להוריד את הנגן המשודרג פה וגם לקרא מה עניינים איתו.
ועכשיו לשמועות... קולין מוק (הידוע בכינויו: "קולין, בוא תעשה לי swc") עומד להוציא ספר(ון) בעל 152 עמודים על as3. כל שנותר הוא להמתין לאישוש השמועות.
סופ"ש רגוע.