כמה דברים עולים לאחרונה. למען האמת, די מרגשים.
הראשון הוא מרטי פרידמן. הגיטריסט הנהדר הזה מגיע לארץ עם ארסנל של מוסיקאים בכדי להעביר פה הופעה או שתיים באיזור אפריל. מיותר לציין את המקום של פרידמן בתור אחד הגיטריסטים הווירטואוזים היותר מעניינים. מעבר לעבודה הנהדרת שהוא עשה ב Megadeth בשנים הטובות שלהן, כל מי ששמע את אלבומי הסולו ודאי התרשם מהסאונד היחודי שלו והגישה היחודית שלו לאירגון ותזמור. אז אפשר לסמוך על זה שסאחבק יהיה שם בהופעה הזו, עם או בלי, העיקר שם.
עוד משהו שעורר את חרון אפי לאחרונה הוא התחרות ההזויה שאדון מר דייב גילמור החליט להשיק בנוגע לחידוש השיר "ארנולד ליין" ע"י להקות שונות. הפרס, כך נאמר, הוא יום הקלטות באייבי רוד, שזה מכובד לכל הדעות, אבל גם לא משהו שיגרום לך לרקוד סלסה כמו אלון אבוטבול. אז מה מקומם אותי?
הרי אתם יודעים שלא צריך הרבה בכדי להביא לי את הסעיף ולשרוף לי את הנתיך כשמדובר באחת הלהקות היותר אהובות עליי. ראשית, מי שם את דייב גילמור להעניק פרס על שיר שהוא בכלל לא כתב? לא שר במקור, ואם להיות כנים – עשה לו בעצם הקאבר בעצמו, שהרי את המוניומנט הפסיכאדלי והפרובוקטיבי הזה כתב לא אחר מאשר סיד בארט המנוח זמבז"ל (זכר מוסיקאי בן-זונה לברכה). אז עם כל הכבוד דייב גילמור יכול להירגע ולחזור לסדר היום. מעניין מה בארט היה אומר.
ומה שעוד יותר מכעיס זו הזכיה של רוקפור. שלא תבינו לא נכון, אני מאד מעריך אותם בתור להקה. שמעתי את גרסת הכיסוי היום בבוקר בתוכנית של רפי רשף (בחלקה אמנם) ואני חייב לומר לכם: זה לא. הם לקחו ועשו מהשיר הזה משהו הזוי עוד יותר ממה שהוא. השירה נשמעת כאילו היא פוסעת שנות אור מההרמוניה המקורית או זו המתנגנת ברקע. לא חבל? חבל.
בכל אופן, זה הסיפור. שיהיה לכם יופי-טופי של שבוע. ואל תשכחו: Right here, right now.